ראב"ד על ספרא · ויקרא דבורא דנדבה · פרק טו · פסקה 2

בכוריך בכורי כל מלמד שאינה באה אלא משל צבור דאי כל יחיד ויחיד קאמר להא מנייהו מפסקת אלא על כרחך לכולהו קאמר וכתיב מנחת אלמא מנחה אחת באה לכולם. מתרומת הלשכה כדי שיהא לכולם חלק בה:

מכאן שאין באה אלא משל צבור שאין הצבור מביאין אותה בפני עצמה כלל. פי' אחר בכוריך בכורי כל יחיד ויחיד כלומר שיהא לכולם חלק בה דאי לחד קאמר כמה בכורים יש למנחה אלא לימד בכל יחיד ויחיד בכוריך מפני שהיא בכורים לכל אחד ואחד ולהכי כתב רחמנא בכוריך ולא כתב בכוריכם דהוה אמינא כל יחיד ויחיד מביא מנחת העומר בפני עצמו להכי כתב בכוריך דמשמע כעין קרבן יחיד וישבו כמה דברים מלמד שאינה באה אלא משל צבור שאין היחידים מביאין אותה עם הצבור. ולא מבעיא שאם הביא היחיד בפני עצמו והצבור לא הביא שלא יצאו ידי חובתן ולא הותר החדש בשבילה שהרי כבר נאמר והבאתם עומר ראשית קצירכם משל צבור ואפילו הביא ומסר לצבור לאו כלום הוא דחיישינן שמא לא ימסור יפה אלא שהוצרכו לדרוש מן המקרא הזה כך משום דהכא משמע שהיא באה משל יחיד שהרי כבר נאמר בלשון יחיד אעפי' שנאמר בפרשת מועדות בלשון רבים הוה אמינא יביא משל צבור ומשל יחידים לכך הוצרכו לומר כי אף בפרש' זו קרבן יחיד משמע אבל היחידים לא הביאו כלום:

ר' שמעון אומר נאמר כאן בכורים ליי' ונאמר להלן פי' בשתי הלחם בכורים ליי' מה להלן משל צבור דכתיב ממושבותיכם תביאו אף כאן משל צבור:

וא"ת זה משל יחיד ולהלן משל צבור פי' או תאמר כי איך איפשר לקיים גזרה שוה זו והלא כבר הזכיר העומר הבא משל צבור בפרשת מועדות על כרחיך זה משל יחיד ולהלן בפרשת מועדות משל צבור. ויביאו שנים הצבור יביא והיחידים יביאו בפני עצמן. הואיל ונאמרה זו בלשון יחיד אי איפשר לומר כן. בכורים ליי' אף להלן ראשית קציר וכו' אלא על כרחך אחת היא. וא"ת מאחר שהיא אחת ומשל צבור מפני מה שנאה בשני מקומות דברים המחסרין כאן אמורין להלן וכאן נכתבו מפני הזכרת שאר מנחות ולהלן הוזכרה עם סדר המועדות. ומה שחסר כאן השלים כאן:

ואי קשיא לך ר' שמעון מעיקר' אייתי לה בגזירה שוה והשתא אייתי לה בטעמא אחרינא דאיכא למפרך מה לשתי הלחם שכן אם ימצא קצור אינו קוצר ואינו מתיר במדינה תאמר בעומר שאם מצא קצור קוצר ומתיר חדש במדינה הילכך יביאו שנים משל צבור ואחד משל יחידים. הדר אמר אם זו בכורים ליי' אין להלן ראשית קציר חטים: