ראב"ד על ספרא · בחוקתי · פרשה ה · פסקה 1

אילו אמר בכור לא יקדיש אדם שהוא בכור הקדשות פי' אילו אמר הכתוב אך בכור אשר יבוכר לה' לא יקדיש איש ולא כתב אותו הייתי אומר כי על בכור אדם קא מיירי שלא יקדיש שום הקדש לה'. והא דקאמר בסוף הפסוק אם שור אם שה לה' הוא. השתא קא מיירי בבכור בהמה ואיידי דאיירי ברישא דקרא בבכור אדם איירי נמי בבכור בהמה מה דינו. ת"ל אותו משמע כי על בכור הבהמה קא מיירי שלא יקדיש אדם אותו פירוש שלא ישנה אותו לקדושה אחרת אבל על בכור אדם לא דבר אלא שהוא רשאי להקדיש הקדשות כשאר כל אדם: ועדיין אני אומר הוא לא יקדיש אבל יקדישוהו אחרים ת"ל בבהמה וכו' פי' עדיין לא למדנו מכאן שאינו מדבר בבכור אדם ושמא כך אמר הכתוב אך בכור אשר יבוכר לה' והיינו בכור אדם שהוא לה' שצריך לפדות עצמו מן הכהן: לא יקדיש איש אותו בכור הבהמה. והיינו סופיה דקרא דכתיב אם שור אם שה לה' הוא. ואין בכור האדם רשאי להקדישו לקדושה אחרת אבל שאר כל האדם יקדישוהו לקדושה אחרת. ת"ל בבהמה בבהמה ולא באדם: ואיכא נסחא אחריתי דכתיב בה הכי. ועדיין אני אומר בכור לא יקדיש אבל מקדיש הוא אחרים ת"ל וכו' פירו' עדיין אני אומר שלא דבר תחלת פסוק זה אלא בבכור אדם ועל בכור אדם הזהיר שלא יקדיש את בכור הבהמה לקדושה אחרת. אבל מ"מ שאר הקדשות האמורין בפרש' למעלה ולמטה הוא מקדיש. ואגב ארחיה אשמועי' שלא דבר אלא בבכור אדם פשוט לא יקדיש שום הקדש: וכן פירוש הנסחא הזאת השנית עדיין אני אומר בכור אדם לא יקדיש בכור בהמה אבל מקדיש הוא הקדשות אחרים. מכלל דאדם פשוט אפי' שאר הקדשות לא יקדיש ת"ל וכו'.