לא יבא ולא יטמא פי' אהל ונגיעה ואע"ג דהכל בכלל טומאה הוא כיון דכתיב גבי כהן גדול לא יבא ולא יטמא מכלל דכהן הדיוט דלא כתיב ביה לא יבא לא מחייב אלא על נגיעה בלבד ומשום הכי אצטריך גזרה שוה. ויש מפרשים חייב בלא יבא וחייב בלא יטמא שלוקה עליו משום שני לאוין בשני שמות:
קריאה במקור
ראב"ד על ספרא · אמור · פרשה ב · פסקה 4
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Wien, 1862
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020310840205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: ea6a66943dd426256be530195cd72f26696a0c43be33c8609b7a75c42293ed68