ראב"ד על ספרא · תזריע פרשת נגעים · פרשה ב · פסקה 5

הפתוך שבשלג כיין המזוג שבשלג הפתוך שבסיד כיין המזוג בחלב: קשיא לי מאי טעמא לא שערינהו לתרוייהו או ביין אובדם. ומאי טעמא שני לסיד למראה חלב ולא אמר כיין המזוג בסיד או כדם המזוג בסיד. ועוד האי מזוג מאי נינהו בשני חלקי שלג וחלב או בפחות משני חלקים: ואיכא למימר להאי בעיא בתריית' דלית ליה שיעור' להאי מזוג אלא בכדי שיראו זה לתוך זה כדאמרי' בעלמ' [סוטה טז:] מים שדם הצפור ניכר בהם: ור' ישמעאל סבר בעינן שיהא טבע הלבנינות עבד באדמימות הילכך פתוך שבשלג בעינן כיין המזוג בשלג בכדי שיהא לובן השלג עבד בו. ואלו אמר בדם המזוג בשלג או בדם המזוג בסיד מתוך שזה עבה וזה עבה אין נמזגין ואין המראות מתערבין: ואילו אמר ביין המזוג בסיד נמי אעפ"י שהיין קליש ומתערב הסיד לעולם עבה ועומד במקומו ואינו מתערב אבל יין בשלג השלג נמוח ואינו נמוח ושניהם נראין. ואם אמר יין בחלב או יין במים מפני ששניהם קלושין הוא מחזיר את מראיהן למראיהו והלובן אינו ניכר בטבעו. ר' עקיבא משער לתרוייהו [ביין] לתוך מים דקא סבר אדמדם כתיב שיתגבר האדמימות על הלובן כדדרשינן בנגעי בגדים אדום שבאדומים הילכך משערינן להו במזוג המים. אלא זה הפרש בין בהרת לשאת של שלג עזה כלומר אינו אדום כל כך. ושל שאת דיהה ממנה שהוא אדום יותר מעט והתולדת יותר דוהין מן האבות: מיהו קשה לי לדעת ר' עקיבא כמה תהא הבהרת ניכרת בפתוך ולא אפילו השאת והאיך נעמוד עליו בין הפתוך מארבע מראות לפתוך למטה מד' מראות והדברים עתיקים: