יכול הבהמה כולן תהא מותרת כמו שהיה משמע תחלה ת"ל אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו אסר אבר מן החי וזה לא היה מותר לבני נח שהרי להם נאמר מקרא זה אלא שרצה לחשב כל המקראות שמוציאין זה ממשמעותו של זה שהרי המקרא הראשון היה מתיר את הכל: נאמר אח"כ על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה. אסר גיד הנשה ואסר חלב ודם. והבשר אסר כשלא טבוחה שאם חנקה או שעשאה גיסטרא אסורה לו כל אלה בא לאסור ולהוציא ממשמעות התירו של מקרא ראשון. ויש אחרים שבאו להתיר ולהוציא ממשמעות המקרא האוסר כדמפרש ואזיל:
קריאה במקור
ראב"ד על ספרא · שמיני · פרשה ב · פסקה 4
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Wien, 1862
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020310840205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: ea6a66943dd426256be530195cd72f26696a0c43be33c8609b7a75c42293ed68