מק"ו מה יחיד שלא שוה קרבנו של שאר מצות לקרבנות של יום הכפורים שהוא שעיר המשתלח ואפילו הכי שוה קרבנות של כל המצות לקרבנו של מצוה יחידית מפני שנאמרה פרשה בפני עצמה בפרשת שלח לך: ועל ע"ז מביא שעירה נמצא שאם רצה להשוות קרבנות של מצות לקרבן של ע"ז ולהביא שעירה הרשות בידו: משיח ששוה קרבנו של שאר מצות לקרבנו של יום הכפורים שהרי מביא פר בזה ופר בזה אינו דין שאם רצה להביא חליפין שעירה ולהשות קרבנו של שאר מצות לקרבן ע"ז שהרי אף משיח בע"ז בשעירה כיחיד שיהא רשות בידו להביא לכך נאמר פר שנה עליו הכתוב לעכב: הדר פריך ליה ואמר נשיא יוכיח ששוה קרבנו לכל המצות לקרבנו של יום הכפורים שהרי מביא שעיר ואפי' הכי אין שוה קרבנו של שאר מצות לקרבן מצוה יחידית שזו שעיר וזו שעירה אף אתה אל תתמה על משיח וכו':
קריאה במקור
ראב"ד על ספרא · ויקרא דבורא דחובה · פרשה ג · פסקה 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Wien, 1862
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020310840205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: ea6a66943dd426256be530195cd72f26696a0c43be33c8609b7a75c42293ed68