לאשר הוא לו יתננו ולא יתן לשלוחו שיוליך לו כלומר שלא יוצא ידי השבון בכך לפי שאם נאנסו מידו עדיין הוא באחריותו ואנן בעינן שיביא גזלתו ואח"כ יביא אשמו שאם הביא אשמו עד שלא הביא גזלתו לא יצא ואם נתן את הגזל לשלוחו עדיין לא הביא גזלתו אלא אם כן נתן לשליח בית דין דכתיב יתננו וכן אם מת הגוזל יחזיר ליורשים:
קריאה במקור
ראב"ד על ספרא · ויקרא דבורא דחובה · פרשה יג · פסקה 12
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Wien, 1862
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020310840205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: ea6a66943dd426256be530195cd72f26696a0c43be33c8609b7a75c42293ed68