פירוש מהרז״ו על איכה רבה · Parasha 1 · פסקה 37

ואבדה חכמת חכמיו. היל"ל ואבדה חכמה מחכמיו ע"כ דורש ואבדה חכמת חכמיו שתאבד החכמה עם החכמים וכן ובינת נבונים הבינה עם הנבונים וזהו שאמר סילוקן של צדיקים:

ורוח הקודש צווחת. כי עד עתה דרך סיפור לנסתרת בכה תבכה גלתה יהודה וכן כולם וכאן מדבר על עצמו בתפלה ראה ה' את עניי ע"כ אמר ורוה"ק צווחת ולא הנביא המקונן:

כרו לי זדים שיחות. עיין ב"ר סוף פרשה ע"ה ופרשה ע"ו סי' ו' מדרש תהלים מזמור כ"ב לעיל סוף פתיחתא כ"ד:

וכאן ואף עלה בהם. וס"ד ויהרוג במשמניהם ובחורי ישראל הכריע הם הת"ח. אך צ"ע שהרי זה היה בענין חטא אספסוף שענשם השי"ת בעצמו בלא שונאים ואיך יאמר כרו לי וגו' אך מצאתי שאהבה נפשי בילקוע תהלים מזמור קי"ט פסוק כרו לי זדים שיחות שמעתיק מאמר זה וגורס פסוק של סוף ד"ה ב' ויעל עליהם מלך כשדים ויהרוג את בחוריהם בחרב בבית מקדשם היינו בבתי כנסיות ובתי מדרשות בית מקדש מעט וגם בבית המקדש בעת החורבן:

אותו ואת בנו. היינו האם עם הבן:

בשר חמורים בשרם. ובמצרים מדבר שם בפסוקים:

קבלי אוכלוסיך. כמ"ש וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים הרי שזרקם הים ליבשה ומ"ש ויבשה זורקם לים היינו ממ"ש נטית ימינך תבלעמו ארץ אך בלא נטית ימין לא נבלעו בארץ שלא קבלה אותם ומה שמקבלת כל מתי עולם הם המתים כטבעם וכמ"ש ואל עפר תשוב אך הנהרגים ברצח אין לה מעצמה רשות וכאן במצרים אע"פ שמתו בגזרת שמים בלא רצח אך שאמר הקב"ה למה"ש מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה ע"כ גם הארץ יראה לקבל אותם: