מדרש לקח טוב · שמות · פרק 21 · פסוק 27

ואם שן עבדו יפיל. יכול אפילו שן של חלב, ת״ל עינו, שאינה יכולה להחזיר אף שינו שאינה יכולה להחזיר, והרי אתה דן בנין אב משן ועין, מה שן ועין שהן מומין קבועין ראשי אברים בגלוי ובמתכוין, עבד יוצא בהן לחירות, אף כל כיוצא בהן, מיכן אמר ר׳ שמעון הרי דברים קל וחומר ומה עבד כנעני שנאמר בו והתנחלתם אותם לבניכם (ויקרא כה מו), הוקש העבד לאחוזה שאינו יוצא אלא לרצון רבו הרי זה קונה עצמו מידי רבו, על ידי יסורין, ק״ו בן אדם שניצל מדינה של גיהנם על יד יסורים, וכה״א יסר יסרני יה ולמות לא נתנני (תהלים קיח יח), וכן אמר דוד מלך ישראל אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו (תהלים צד יב).

ד״א מתורתך תלמדנו, משן ועין, שן ועין שהן אחד מאברים שבאדם, עבד יוצא בהן לחירות, יסורין שממרקין כל גופו של אדם על אחת כמה וכמה, לפיכך אמרו אין הקב״ה משרה שכינתו אלא על בעלי יסורין. הגדה, מפני מה עבד כנעני יוצא בשן ועין, לפי שחם אבי כנען ראה בעינו את ערות אביו והגיד לשני אחיו ולא בוש להגיד והראה להם שיניו לא תהא חירותו אלא בבשתו בהפלת עינו ושינו.