מדרש לקח טוב · שמות · פרק 3 · פסוק 1

ומשה היה רועה את צאן. כל מקום שנאמר היה, מתחלתו ועד סופו, משה היה צדיק מתחלתו ועד סופו.

ומשה. ו׳ מוסיף על ענין ראשון, שהקב״ה מקדים רפואה למכה, לפי שנאמר ויאנחו בני ישראל, הקדים את משה שנדבק ליתרו והיה רועה את צאנו, כדרך שהיה יעקב רועה את צאן לבן, יעקב אבינו נתגדל מן הצאן, שנאמר ויצל אלהים את מקנה אביכן ויתן לי (בראשית לא ט), דוד נתגדל מאחרי הצאן, שנאמר ויקחהו ממכלאות צאן מאחר עלות הביאו (תהלים עח עא), עמוס נתגדל מן המרעה, שנאמר ויקחני ה' מאחרי הצאן ויאמר ה׳ אלי לך הנבא על עמי ישראל (עמוס ז טו), וכן משה רבינו לקח גדולה ממרעה הצאן, שנאמר ומשה היה רועה, וכתיב וירא מלאך ה׳ אליו, לפי שנמשלו רועי ישראל לרועה של צאן.

וינהג את הצאן אחר המדבר. א״ר יוחנן למה היה משה רבינו רודף אחר המדבר, שראה שהוא נוטל גדולה מן המדבר.

ד״א שראה ישראל עולים לגדולה מן המדבר, שנאמר מי זאת עולה מן המדבר (שה״ש ג ו), תורה מן המדבר, מצות מן המדבר, משכן מן המדבר, שכינה מן המדבר, מלכות מן המדבר, באר ומן מן המדבר, ענני כבוד מן המדבר, לפיכך היה רודף אחר המדבר.

ד״א אחר המדבר. הרחיק את הצאן מן היישוב, כדי שלא יפשוט ידו בגזל, שלא יקפצו הצאן בשדות ובכרמים.

ויבא אל הר האלהים חרבה. על שם שהיה עתיד ההר הזה להגלות עליו שכינה נקרא הר האלהים.

חרבה. שיצאת ממנו חרבה לאומות העולם, שנאמר והגוים חרוב יחרבו (ישעיה ס יב), לפי שלא קבלו התורה שניתנה מחורב, לפיכך יחרבו.

ד"א חרבה. שמהר חורב יצאו ד' מיתות להחריב הרשעם מן העולם.

ד"א חרבה. חברה, שנתחברו ישראל לאביהן שבשמים, כמו שלמה שמלה. כיון שהגיע לחורב מיד