מדרש לקח טוב · במדבר · פרק 2 · פסוק 17

פס'. ונסע אהל מועד מחנה הלוים בתוך המחנות. היו הלוים מורידין את היריעות ומקפלין. ומשימין את הקרשים על העגלות ושאר כל כלי הקדש היו נושאין בכתף. בדגל מחנה אפרים שלישי. עליו מנשה ובנימין מצוייר בו דמות שור על שם (דברים ל״ג:י״ז) בכור שורו הדר לו. דגל מחנה בני דן באחרונה שהיו גבורים במעמדם ועליו אשר ונפתלי מצוייר בו נשר על שם (שם לב) כנשר יעיר קנו שהיה שבט בני דן מאסף לכל המחנות והיה מעירם ומזרזם. ארבעה דגלים כנגד ד' חיות אשר תחת כסא הכבוד בד' פנים. וכך היו הולכין עד מקום שהיה רצון הקב״ה שיחנו. עמדו להם ענני הכבוד התחילו להעמיד אהליהם. ענן השכינה שהיה מהלך על המשכן היה מהלך על מחנה לויה באמצע המחנות הוא היה עומד תחלה. כיון שהיה עומד לו היו בני קהת ובני לוי מעמידין את המשכן קודם לכל המחנות. וחונים כל אחד ואחד במקומו. וזו היתה גדולה ביד משה שלא היה ענן השכינה יורד למשכן עד שהיה משה אומר (במדבר י) שובה ה' רבבות אלפי ישראל מיד היו ענני כבוד באים ומקיפים אותם כך כיבדם הקב״ה ונתן טכסיס לכל אומה ולשון. יהי רצון מלפני אבינו שבשמים לחדש ימינו כקדם ולקיים עלינו מקרא שכתוב (מיכה ז׳:ט״ו) כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות וכתיב (הושע י״ב:י׳) עוד אושיבך באהלים כימי מועד. ד״א מאסף לכל המחנות שכל מי שנמשך אחריהן (מתקנים) המחנות היה נאסף אל מחנה דן לפי שהיה אחרון. ד״א מאסף לכל המחנות לא היו מתאספין עד שהיה בא דגל מהנה דן. והחונים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד מזרחה משה אהרן ובניו. כדי שיהו קרובים לתפלה: