מדרש לקח טוב · בראשית · פרק 6 · פסוק 3

בשגם הוא בשר. לא ידעו להשיב בדעתן. שגם הם בשר. כמו הבהמה. ומותר אדם מן הבהמה אין כי הכל הבל.

ד"א בשגם שיגשם ביסורין.

ד"א לולא שזכר הקב"ה זכותו של משה רבינו שעתיד ליתן תורה לישראל. שחשבונו כמנין בשגם. אפילו נח לא נמלט.

והיו ימיו מאה ועשרים שנה. מלמד שבשעה שנדבר הקב"ה עם נח היה נח בן ארבע מאות ושמונים שנה. ונתן להם ארכה לשוב מאה ועשרים שנה. שנא' ונח בן שש מאות שנה והמבול היה מים (בראשית ז ו). וכל כך למה. כדי שימות מתושלח זקנו קודם המבול. דכתיב ויחי מתושלח אחרי הולידו את למך שתים ושמונים שנה ושבע מאות שנה. טול מאה ושתים ושמונים שנה ללמך עד שנולד נח. דכתיב ויחי למך שתים ושמונים שנה ומאת שנה ויולד בן. ושש מאות לנח עד המבול. (טו) נמצא מתושלח הצדיק מת בשנת המבול. כי למך בנו מת חמש ותשעים שנה קודם המבול. שנאמר ויחי למך אחרי הולידו את נח חמש ותשעים שנה וחמש מאות שנה. לכך משך קיצם של דור המבול ק"ך שנה (טו) ללמדך שמיתתן של צדיקים מעכבת את הפורענות.