מדרש לקח טוב · דברים · פרק 11 · פסוק 13

פרשה והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי.

מגיד הכתוב שנתחייבו ישראל בתלמוד קודם המעשה. וכן מצאנו שנענשו על התלמוד יותר מן המעשה שנאמר (הושע ד) שמעו דבר ה' כל בית ישראל כי ריב לה' עם (עמו. ואומר נדמו עמי מבלי דעת. ואומר) כי אין אמת ואין חסד ואין דעת אלהים בארץ. אמת זו תורה שנאמר (משלי כ״ג:כ״ג) אמת קנה ואל תמכור. חסד זו תורה שנאמר (תהילים קי״ט:ס״ד) חסדך ה' מלאה הארץ חקיך למדני. דעת זו תורה שנאמר (ישעיהו ה׳:י״ג) (נדמו) [גלה] עמי מבלי דעת ואמר (ירמיהו ט׳:י״א) מי האיש החכם ויבן את זאת וגו' ויאמר ה' על עזבם את תורתי. וכן רבי יוסי הגלילי אומר גדול תלמוד תורה שקדם לחלה ארבעים שנה ולמעשרות חמשים וארבע ולשמטים ס״א וליובלו' ק״ג וכשם שנענשו על התלמוד יותר מן המעשה כך שכר התלמוד קודם המעשה שנאמר ולמדתם אותם את בניכם. וכתיב למען ירבו ימיכם. אשר אנכי מצוה אתכם היום. מנין אתה אומר שאם שמע אדם דבר מפי קטן שבישראל יהי בעיניו (נז) כשומע מפי חכם (השומע) מפי משה כשומע מפי הקב״ה (ת״ל) אשר אנכי מצוה אתכם היום לאהבה את ה'. כל שאתם עושים לא תעשו אלא מאהבה שלא תאמר הריני לומד תורה בשביל שאקרא חכם בשביל שאקבל שכר לעולם הבא בשביל שאהיה עשיר ת״ל לאהבה עסוק מאהבה וסוף השכר והכבוד לבוא. ולעבדו. זו תפלה. וכן דוד אומר (תהילים קמ״א:ב׳) תכון תפלתי קטורת לפניך. מלמד כמו שעבודת מזבח קרויה עבודה כך תפלה קרויה עבודה. ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם. הרי זו כוון תפלה שלא יהא לבו של אדם חלוק בשעת תפלה: