מדרש לקח טוב · דברים · פרק 22 · פסוק 3

פס'. וכן תעשה לחמורו. לימדך הכתוב שאם מצאת חמור אחיך שתהא עושה ואוכלת. וכן כל הבהמות עושות ואוכלות. שמלתו. להביא כל כסות. מצא כסותו של חבירו מנערה אחת לשלשים יום ושוטחה לצורכה שלא תתעפש אבל לא לכבודו שיכנסו אנשים בתוך ביתו ויראו את הכסות שטוח וכסבורים הם שהיא שלו. כלי כסף וכלי נחשת משתמש בהן לצרכן שלא יעלו חלודה אבל לא לשחקן. כלי עץ משתמש בהן כדי שלא ירקבו. אף השמלה היתה בכלל כל אלו. ולמה יצאת להקיש אליה מה שמלה מיוחדת שיש לה סימנין ויש לה תובעין אף כל דבר שיש לו סימנין ויש לו תובעין. וכן תעשה לכל אבדת אחיך. לרבות. הכל מפורש בבבא מציעא. אשר תאבד ממנו ומצאתה. דבר שהוא אבוד ממנו ומצוי אצל כל אדם אתה חייב להחזיר יצא המציל מן הים ומן הנהר והמוציא בסרטיא ופלטיא שהרבים מצויין שם מקום שנאבד מכל אדם שאם מצאה פטור עליה. לא תוכל להתעלם. ליתן לא תעשה עליה לפני יאוש בעלים. לא תראה את חמור אחיך. ולהלן הוא אומר כי תראה ליתן עליו עשה ולא תעשה. או את שורו נופלים בדרך. מיכן אמרו מצאת ברפת אינו חייב בה. ברשות הרבים חייב בה. והתעלמת מהם. כלומר אין רשות לך שתתעלם מהם. רבנן אמרי פעמים שאתה מתעלם כגון כהן והיא בבית הקברות או זקן ואינה לפי כבודו וכו'. הקם תקים עמו. העמידה ונפלה אפילו ה' פעמים חייב שנאמר הקם תקים עמו. הלך וישב לו אמר הואיל ועליך מצוה אם רצית להקם הקם פטור. שנאמר עמו. בזמן שהוא מתעסק עמו ולא בזמן שהלך וישב לו. אבל אם היה בעל החמור זקן או חולה עליו מצוה להקים שנאמר הקם תקים עמו: