פס'. דברו אל בני ישראל. בני ישראל מטמאין בזיבה ואין הגוים מטמאין בזיבה. ואמרת אליהם. לרבות את הגרים ואת העבדים. איש איש. לרבות את האשה ואת הקטן. כי יהיה. לכשיהיה. ד"א פרט לפני הדבור. זב מבשרו. עד שתצא טומאתו חוץ לבשרו. מבשרו טמא ולא מחמת דבר אחר. מכאן אמרו בשבעה דרכים בודקין את הזב עד שלא נזקק לזיבה במאכ"ל ובמשת"ה במש"א ובקפיצ"ה בחול"י במרא"ה בהרהו"ר. משנזקק לזיבה אין בודקין אותו. זובו טמא הוא אין הדם יוצא מן האמה שלו טמא. כי יהיה זב מבשרו זובו טמא הוא. מנה הכתוב שתים יקרא טמא. (זובו טמא לקריו אלא שהקרי שהזוב יותר מן הקרי):
קריאה במקור
מדרש לקח טוב · ויקרא · פרק 15 · פסוק 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Midrash Lekach Tov on Torah, Vilna 1884
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001922206
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: bc208bd8b19cc3fff8d358758c765103a5da5f6f15282cbaf4c74457bbc79a92