מדרש לקח טוב · במדבר · פרק 11 · פסוק 26

פס'. וישארו שני אנשים במחנה. יש אומרים בקלפי נשארו. בשעה שאמר לו הקב״ה למשה אספה לי שבעים איש. אמר משה כיצד אעשה. אם אברור שש שש מכל שבט נמצאו שנים יתרים אם אברור חמשה חמשה מכל שבט נמצא עשרה חסרים. אם אברור ששה משבט זה וחמשה משבט זה אני מטיל קנאה בין השבטים. מה עשה משה בירר לו ששה והביא שבעים ושנים פיטקין על שבעים כתב זקן והניח שני חלקים בללם ונתנם בקלפי אמר להם בואו וטולו פיטקיכם וכל מי שעלה בידו זקן אומר לו כבר קידשך הקב״ה וכל מי שעלה בידו חלק אמר לו לא חפץ בך אני מה אעשה לך לכך נאמר והמה בכתובים שהיו בתוך הקלפי בין הכתובים זקן. ועלה בידם נייר חלק כי לא אמר והמה כתובים אלא והמה בכתובים. רבי שמעון אומר במחנה נשתיירו שבשעה שאמר לו הקב״ה למשה אספה לי שבעים איש מזקני ישראל אלדד ומידד אמרו אין אנו ראויין לאותה הגדולה הלכו והטמינו עצמם היינו דכתיב והמה בכתובים. מלמד שכתב משה שמות שבעים ושנים זקנים ששה מכל שבט ואלדד ומידד לא יצאו האהלה ויתנבאו במחנה לפי שמיעטו עצמן. אמר להם הקב״ה הואיל ומיעטתם עצמכם הרי אני מוסיף גדולה על גדולתכם. שכל הנביאים נתנבאו ולא יספו אבל הם מתנבאים והולכים. ומה נבואה נתנבאו. משה מת ויהושע מכניס ישראל לארץ, רב נחמן אמר על עסקי גוג ומגוג התנבאו שנאמר (יחזקאל ל״ח:י״ז) כה אמר ה' אלהים האתה הוא אשר דברתי בימים קדמונים ביד עבדי נביאי [וגו']. (יש שנים להביא אותך עליהם גוג). אל תיקרי שנים אלא שנים. אלו שני נביאים שנתנבאו בפרק אחד הוי אומר אלדד ומידד: