מדרש לקח טוב · במדבר · פרק 14 · פסוק 19

פס'. סלח נא לעון העם הזה כגודל חסדך וכאשר נשאתה לעם הזה ממצרים ועד הנה. תנן התם עשרה נסיונות נסו אבותינו להקב״ה שנאמר וינסו אותי זה עשר פעמים. וכן היה רבי יהודה אומר עשרה פעמים ניכו אבותינו את הקב"ה במדבר. שנים בים. אחד בירידה ואחד בעליה. בירידה כתיב (שמות י״ד:י״א) ויאמרו אל משה המבלי אין קברים וגו'. בעליה כתיב (תהילים ק״ו:ז׳) וימרו על ים בים סוף. מלמד שהמרו על הים ואמרו כשם שעלינו אנו מצד זה כך עלו המצרים מן הצד אחר. עד שאמר הקב״ה לשר של ים פלוט אותם ליבשה שנאמר (שמות י״ד:ל׳) וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים, ושנים במים ושנים במן. ושנים בשליו. שנים במים. אחד במרה שנא' (שם טו) ויבאו מרתה ולא יכלו וגו'. וכתיב (שם) וילונו כל העדה. ואחד ברפידים (שם יז) ויחנו ברפידים ואין מים לשתות העם. שנים במן (שם טז) איש אל יותר ממנו עד בקר. וכתיב (שם) ויותירו אנשים ממנו. היום לא תמצאוהו בשדה וכתיב (שם) יצאו מן העם ללקוט ולא מצאו. שנים בשליו. בשליו ראשון ובשליו שני. שליו ראשון (שם) בשבתנו על סיר הבשר. שליו שני דכתיב (במדבר י״א:ד׳) והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה הרי שמונה. ובעגל הרי תשעה. ובמדבר פארן כמו שכתוב (שם יד) ויבכו העם בלילה הוא. הרי עשרה פעמים. לכך נאמר וכאשר נשאתה לעם הזה ממצרים ועד הנה: