מדרש לקח טוב · שמות · פרק 20 · פסוק 14

לא תחמוד בית רעך. כתוב אחד אומר לא תחמוד וכתוב אחד אומר לא תתאוה (דברים ה יח), אזהרה לעוקף מאחרי המנאף.

[ לא תחמוד בית רעך, כלל, ועבדו ואמתו ושורו וחמורו פרט, אין בכלל אלא מה שבפרט, ת״ל] וכל אשר לרעך, חזר וכלל לרבות כעין הפרט, מה הפרט מפורש דבר שהוא קונה ומקנה, אף כל שהוא קונה ומקנה, ואם תאמר מה הפרט מפורש מטלטלין, אף כל מטלטלין, ת״ל במשנה תורה שדהו (שם), ריבה אפי׳ שאינן מטלטלין.

תנן התם וכל מעשיך יהי׳ לשם שמים, שהרי פנחס הרג את זמרי ונכרת לו ברית עולם, שנאמר לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום (במדבר כה יב), תמר ישבה בפתח עינים יצא הימנה מלכים ונביאים, רחל לקחה את התרפים (צ) יצא ממנה בנימין הצדיק, לפיכך ראוי לו לאדם להתבונן שיעשה כל מעשיו לשם שמים שהוא בוראו שאינו מקפח שכר כל בריה, כל שכן לעבדיו העובדים אותו בכל לבם.

אלו עשרת הדברות [החרותות על לוחות האבנים, אבנים ספיר] היו, והמכתב מכתב אלהים היה, מנין אותיות של עשרת הדברות הם שש מאות ושלש עשרה, כנגד שש מאות ושלש עשרה מצות, שנתנו לנו על ידי משה רבינו, שנאמר תורה צוה לנו משה (דברים לג ד) תור״ה תרי״א, ואנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום, ואומר כי טל אורות טלך (ישעיה כו יט), אורות מנין תרי״ג, והאותיות הם תרכ״א, טול תרי״ג לתרי״ג מצות, ושש מאות אלף רגלי שנימולו בני שמונה ימים בני שלשת אבות ושנים עשר שבטים הכל תרכ״א, וח׳ למנין ימים של מילה, שנאמר לא עשה כן לכל גוי (תהלים קמז כ), וי״ג שמות לעשרת הדברות למנין שבטי ישראל עם שבט אפרים בן יוסף כי מנשה למטה בני יוסף נמנה שנאמר למטה יוסף למטה מנשה (במדבר יג יא).