מדרש לקח טוב · שמות · פרק 2 · פסוק 1

וילך איש מבית לוי. מה ענין פסוק זה לכל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, אמר רבי יהודה בר ביזנא מאי וילך, שהלך בעצת בתו, תנא עמרם גדול הדור היה, כיון שאמר פרעה הרשע, כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, אמר לשוא אנו עמילין, מיד עמד וגירש את אשתו, עמדו כולם וגרשו את נשותיהן, אמרה לו מרים אבא גזירתך קשה משל פרעה הרשע, שפרעה לא גזר אלא על הזכרים, ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקבות, פרעה לא גזר אלא בעולם הזה, ואתה גזרת בזה ובבא, פרעה הרשע גזר, ספק גזירותיו קיימות, ספק אינן מתקיימות, אבל אתת צדיק בודאי גזירתך מתקיימות, שנאמר ותגזר אומר ויקם לך (איוב כב כח), עמד והחזיר את אשתו, עמדו כולם והחזירו את נשותיהן.

איש. זה עמרם.

מבית לוי. משבט לוי.

ויקח, א״ר יהודה בר ביזנא שעשה לה מעשה לקוחים, (ג) הושיבה באפריון, ואהרן ומרים מרקדים לפניה, ומלאכי השרת אומרים אם הבנים שמחה (תהליס קיג ט).

את בת לוי. אפשר בת מאה ושלשים שנה, וקרא לה בת, דאמר רב חמא בר חנינה שזו יוכבד שהורתה בדרך ולידתה במצרים, שנאמר אשר ילדה אותה ללוי במצרים (במדבר כו נט), לידתה במצרים ולא הורתה במצרים, והיאך קרא אותה בת, א״ר יהודה בר כהנא מלמד שנולדו בה סימני נערות. מלומדים היו אבותינו בנסים, שהרי יוכבד אשת עמרם בת ק״ל שנה היתה, מנין שהרי לא שהו ישראל במצרים אלא מאתים ועשר, צא מהם שמונים שנה משנולד משה עד שיצאו, ככתוב ומשה בן שמנים שנה ואהרן בן שלש ושמנים שנה (שמות ז ז), נשארו למעלה מאה ושלשים.