מדרש לקח טוב · ויקרא · פרק 19 · פסוק 20

פס'. ואיש. פרט לקטן. כי ישכב את אשה. פרט לקטנה. שכבת זרע. פרט למערה. והיא שפחה. יכול בשפחה כנענית הכתוב מדבר ת"ל והפדה. אי והפדה יכול כולה ת"ל לא נפדתה. הא כיצד פדויה ושאינה פדויה שחציה שפחה וחציה בת חורין במאורסת לבן חורין הכתוב מדבר. ד"א והפדה לא נפדתה. בכסף. או חופשה לא ניתן לה. ולהלן הוא אומר וכתב לה ספר כריתות מה להלן בשטר אף כאן בשטר. בקורת תהיה. מלמד שהיא לוקה יכול אף הוא ילקה ת"ל תהיה. היא לוקה והוא אינו לוקה ד"א בקורת תהיה (ב' קראי) [בקראי]תהא דתנו רבנן במסכת מכות גדול שבדיינין קורא והשני מכה והשלישי אומר הכהו. מאי קורא אם לא תשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת וגו'. ואמרי לה בקורת ברצועות של בקר כדתנן ורצועה של עגל בידו כפולה אחת לשתים ושתים לארבעה ושתי רצועות עולות ויורדות בה. לא יומתו כי לא חופשה. הא אם חופשה הרי אלו חייבין מיתה. כל העריות עושה בהם מערה כגומר ובשפחה חרופה לא עשה בה מערה כגומר. כל העריות האיש והאשה שוין בקרבן ובמכות. ובשפחה היא לוקה והוא אינו לוקה. הוא מביא קרבן והיא אינה מביאה קרבן. כל העריות בחטאת והשפחה באשם כל העריות בנקבה והשפחה בזכר. פירוש בפרשת ויקרא שעירת עזים נקבה או כשבה. בשפחה איל זכר. ובשפחה המזיד כשוגג. והביא את אשמו לה'. נאמר כאן איל אשם ונאמר להלן אשם בערכך כסף שקלים בשקל הקדש לאשם. מה איל אשם אמור להלן בכסף שקלים אף כאן בכסף שקלים: