מדרש לקח טוב · דברים · פרק 32 · פסוק 24

פס'. מזי רעב. שיהיו מוזין ומושלכין באשפות מפני הרעב כענין שנא' (ירמיהו י״ד:ט״ז) והעם אשר המה (מתנבאים) [נבאים] להם יהיו מושלכים בחוצות ירושלים מפני הרעב והחרב ואין מקבר להמה המה נשיהם ובנותיהם ושפכתי עליהם את רעתם. ד״א מזי רעב מלשון (דניאל ג׳:כ״ב) ואתונא אזה יתירא. שהיו שרופין מן הרעב. ולחומי רשף תרגם אכילי עוף כמו (איוב ה׳:ז׳) ובני (נשר) [רשף] יגביהו עוף. וקטב מרירי. לפי דרכנו למדנו שכל מי שהשד נכנס בו שהוא מרירי והיא בריה מהלכת בין החמה לצל. ושן בהמות אשלח בם. שתהא בהמתו נושכת והיא מעלה נימי כמו הזאב וכמו הערוד. וכמו שהיה מעשה שהיו הרחלות נושכות ביהודה. ד״א ושן בהמות אשלח בם שיהא רואה את החרב רודפת אחריו בשוק והוא יכול לברוח מפניה ולמלט את נפשו מרעה וחדרי הבית נופלין עליו והוא מת בה. עם חמת זוחלי עפר. אלו ד' מלכיות שנאמר בהם (דברים ח׳:ט״ו) נחש ועקרב וצמאון שאימתן מוטלת בעולם. ד״א עם חמת זוחלי עפר אלו הכינים שאין שלטונם אלא בעפר: