מדרש לקח טוב · שמות · פרק 3 · פסוק 15

ויאמר עוד אלהים אל משה כה תאמר אל בני ישראל ה׳ אלהי אבותיכם אלהי אברהם וגו' זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דור. אחר שאמר לו אהיה חזר ואמר ה׳ אלהי אבותיכם השם הנכבד והנורא הוא שם בן ד׳ אותיות, אמנם שם אהיה הוא קודש ואינו נמחק, כדגרסי׳ במס׳ שבועות, ושם אהיה מתפרש, א׳ על יחוד השם, ה׳ חמשה חומשי תורה, י׳ עשרת הדברות, ה׳ אברהם יצחק ויעקב משה ואהרן. אבל השם הנכבד הוא שנכתב עליו זה שמי לעלם, לעלם כתיב, לא כשהוא נכתב הוא נקרא, נכתב ביו״ד ה״א, ונקרא באל״ף דל״ת, דגרסינן במס' קדושין אמר רבה בר בר חנא א״ר יוחנן שם בן ארבע אותיות חכמים מוסרין אותו לבניהם ולתלמידיהם פעם אחת בשבוע, ואמרי לה פעמים בשבוע, ת״ר בראשונה שם בן שתים עשרה אותיות היו מוסרין אותו לכל אדם, משרבו הפרוצים היו מוסרין אותו לצנועים שבכהונה, והצנועים שבכהונה היו מבליעין אותו בנעימת אחיהם הכהנים, א״ר יהודה אמר רב שם בן מ״ב אותיות, והוא השם אב״ג ית״צ קר״ע שט״ן, וכוליה קדוש ומקודש, אין מוסרין אותו אלא למי שהוא צנוע ועומד בחצי ימיו, ואינו כועס, ואינו משתכר, ואין מעמיד על מדותיו, ודבורו בנחת עם הבריות, וכל היודעו והזהיר בו והמשמרו בטהרה אהוב למעלה, ונחמד למטה, ואימתו מוטלת על הבריות, ותלמודו מתקיים בידו, ונוחל שני עולמות. שם הנכבד זקוף בלשון בפה כל ישראל, ואבינו אברהם קראו בלשון הזה, שנאמר ויאמר ה׳ אלהים במה אדע כי אירשנה (בראשית טו ח), והוא השם שקראו אדם הראשון, ומה שאמר משה רבינו, מה שמו, על שם גבורתו של אלהינו שאמר ויאמר לו אהיה, ועוד אמר לו ה׳, ולמה אנו כותבין השם הגדול בשלשה יודי״ן י׳ על שם יו״ד של שדי, ויו״ד של אלהים, ויו״ד של אהיה. זה שמי וזה זכרי, לא כשאני נכתב אני נקרא.