מדרש לקח טוב · דברים · פרק 11 · פסוק 17

פס'. וחרה אף ה' בכם. שומעני (שאין) הם כלין לעולם ת״ל ועצר את השמים ולא יהיה מטר. ה' מיני פורעניות מביא עליהן. וחרה נאמר כאן חרון ונאמר להלן חרון (שמות כ״ב:כ״ג) וחרה אפי והרגתי אתכם בחרב מה להלן חרב אף כאן חרב. מצאנו שכל מקום שנאמר הרי אף חמש פורעניות הם. חרב ודבר וחיה רעה ועצירת גשם וגלות. ד״א וחרה אף ה' בכם. ולא באומות העולם שיהו אומות העולם שרויין בטובה והן שרויין ברעה. ועצר את השמים. שיהו העננים מעונין ועומדין ואין מורידין אפילו טיפת גשמים. והאדמה לא תתן את יבולה. אפילו מה שאתה מוביל לה שהוא הזרע. ואבדתם מהרה. מאחר שיסורין באין עליכם מיד אני מגלה אתכם ואיני נותן לכם ארוכה בארץ. ואם תאמר היאך נתן ארוכה לאנשי דור המבול ק״כ שנה לפי שלא היה להם מה שילמודו. אתם יש לכם מה שתלמודו. ד״א ואבדתם מהרה. גולה אחר גולה. אמר ר' שמעון בן יוחאי ומה מי שנאמר בהם מהרה לא גלו אלא לאחר זמן קל וחומר למי שלא נאמר בהן מהרה. מעל הארץ הטובה. ע״י שנתבטלו מן התורה שנקראת טובה שנאמר (משלי ד׳:ב׳) כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו: