מדרש לקח טוב · שמות · פרק 25 · פסוק 2

דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה. אני נתתי לכם את תורתי וקחו גם אותי, ומנין לומר לי במקום אותי, שנאמר ולי אני עבדך (מ״א א כו), ועשו לי מקדש (פסוק ח), לבך נאמר דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה.

תנן התם חמשה לא יתרומו, ואם הרימו אין תרומתן תרומה, החרש השוטה והקטן והתורם את שאינו שלו, ונכרי שתרם את של ישראל אפילו ברשות, אין תרומתן תרומה.

אמר ר׳ שמעון בן לקיש וכולהם מן הפסוק הזה, דבר אל בני ישראל, פרט לחרש שאינו שומע ואינו מדבר, אשר ידבנו לבו, פרט לשוטה שאין לבו נודבו, ידבנו לבו, אין הנדיב אלא בלב, שנאמר כל נדיב לב (שמות לה ה), ולא אנוס, מאת כל איש, פרט לקטן שאינו איש, ויקחו לי, משלהם פרט לתורם מה שאינו שלו, והנכרי מנין, דכתיב דבר אל בני ישראל ויקחו לי, ולא הגוים יקחו, על שם חיבה זוכר את ישראל בכל פרשה ומצוה, שנא׳ כי נער ישראל ואוהבהו (הושע יא א), ואומר ואוהב את יעקב (מלאכי א ב).

ויקחו לי תרומה. כל מקום שנאמר לי, הוקבע לעולם הזה ולעתיד, כי לי הארץ (ויקרא כה כב), כי לי בני ישראל עבדים (שם שם נה), כי לי כל בכור (במדבר ג יג), והיו לי הלוים (שם ח יד), וכאלה רבות.

ויקחו לי. שתהא ברכה בה, וכה״א והמלאכה היתה דים (שמות לו ז).

דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה. אמר להם הקב״ה לכם אני מטריח להביא תרומה, ולא לשאר אומות.

תקחו את תרומתי. מאחר שהתנדב מלבו, תקחו את תרומתי בעל כרחו.