מדרש לקח טוב · בראשית · פרק 6 · פסוק 13

ויאמר אלהים לנח קץ כל בשר. הגיע זמנם לקוץ. כמו שנאמר וקצות את כפה (דברים כה יב).

כל בשר. הואיל ובני אדם נשחתים גם כל בשר אשחית.

בא לפני. קטיגוריא שלהם. שלא נמצא להם זכות. וכל כך למה. כי מלאה הארץ חמס. א"ר לוי חמס ע"ז. חמס גילוי עריות. חמס שפיכות דמים. ע"ז. דכתיב כי מלאה הארץ חמס. כפרו במי שהוא כל הארץ כבודו. גילוי עריות. דכתיב חמסי ושארי על בבל (ירמיה נא לה). ואין שאר אלא ערוה. שנא' איש איש אל כל שאר בשרו וגו' (ויקרא יח ו). שפיכות דמים. דכתיב מחמס בני יהודה אשר שפכו דם נקי בארצם (יואל ד יט) מלמד שלא נתחתם להם גזר דין עד שפשטו ידיהם בגזל. שנא' כי מלאה הארץ חמס מפניהם.

והנני משחיתם את הארץ. רב הונא ורב ירמיהו בשם רב כהנא ב"ר מלכיה אמר אפילו ג' טפחים שהמחרישה שולטות בארץ נמחו לקיים מה שנאמר הנני משחיתם את הארץ. כמו שאמרנו למעלה. כי כל זמן שאדם חוטא לוקה אומנתו. הארץ לוקה על עונות יושביה. וכן אמר דוד ארץ פרי למלחה מרעת יושבי בה (תהלים קז לד).