מדרש לקח טוב · בראשית · פרק 3 · פסוק 14

ויאמר ה' אלהים אל הנחש כי עשיתי זאת. עם אדם נשא ונתן עם חוה נשא ונתן. ועם הנחש לא נשא ונתן. אמר הקב"ה רשע זה הנחש בעל תשובות הוא. ואם אומר לו למה עשית זאת. יאמר לי אתה צויתה אותם למה הניחו צוייך והלכו להם לאחר ציווי. לפיכך קפץ עליו ופסק לו את דינו. מיכן שאין טוענין למסית.

ויאמר ה' אל הנחש כי עשית זאת. תני ר' חייא בגדולה מתחילין מן הגדול שנאמר ויאמר משה אל אהרן ואל אלעזר ואל איתמר בניו (ויקרא י יב). בקלקלה מתחילין מן הקטן. שבתחלה נתקלל הנחש. ולבסוף חוה. ולבסוף האדם. מתחלת הספר ועד כאן ע"א אזכרות. מלמד שנידון בסנהדרין שלמה. שלשה משמשים פנים כנגד פנים. אדם. ונחש. ודג. לפי שנדברה עמהם שכינה. אדם ונחש הא דאמרן. דג דכתיב ויאמר ה' אל הדג ויקא את יונה (יונה ב יא).

ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה. הכלב הוא מין חיה. ומוליד לחמשים יום. ובהמה גסה טמאה יולדת לשנה אחת שהוא שבעה פעמים חמשים שלש מאות וחמשים יום והנחש נתקלל מהם שהוא מוליד לשבעה שנים.

על גחונך תלך. הוא גרם לדורות להיות ממעכין על מתיהן. לפיכך אמר על גחונך תלך.

ועפר תאכל. הוא גרם לדורות לשוב לעפר לפיכך עפר תהא מאכלו.

כל ימי חייך. אפי' לעתיד לבא. שכל העולם מתרפאין והוא אינו מתרפא.

כתוב ונחש עפר לחמו (ישעיה סה כה). א"ר אלעזר אפילו קללתו יש בו ברכה. שנאמר על גחונך תלך. שהוא בורח לחור וניצל. ועפר תאכל. שכל מקום שהולך מזונו עמו.