מדרש לקח טוב · שמות · פרק 16 · פסוק 23

ויאמר אלהם משה הוא אשר דבר ה׳ שבתון שבת קדש לה׳. אמרו לו אימתי, אמר להם מחר, מיכן אנו יודעין שראש חדש אייר של אותה שנה לא היתה שבת, שהרי הכתוב אומר שבתון שבת קדש לה׳ מחר, ולא יבא אלא כדברי תנא דסדר עולם שאמר ניסן הוקבע בערב שבת, השלים ניסן יבוא אייר באחד בשבת, ובחמשה עשר בו באו מדבר סין, בששה עשר בו שהוא שני בשבת ירד המן.

וילקטו אותו בבקר בבקר.הרי ארבע בקרים, שני בשבת, שלישי בשבת,ורביעי וחמישי, והיה ביום הששי לקטו לחם משנה, וכתיב שבתון שבת קדש לה׳ מחר שבתון שבת. וחל ראש חדש סיון להיות בשני בשבת, ובשבת שהוא ששה לחודש נתנו עשרת הדברות לישראל, זה עיקר, ואין לסור ממנו ימין ושמאל, וכן מפורש במס׳ שבת בפ׳ ר׳ עקיבא, וכתוב בחמשה עשר יום לחדש השני (לעיל פסוק א) שהוא יום ראשון, שכתוב בו ויהי ערב ויהי בקר יום אחד (בראשית א ה), ויבאו ללקוט המן ד׳ ימים עד יום הששי, דכתיב וילקטו אותו בבקר בבקר (לעיל פסוק כא), ד' בקרים, וביום הששי לקטו לחם משנה (שם כב), ויבא ר״ח סיון בשני בשבת, ומתן תורה בשבת, לקיים זכור את יום השבת לקדשו (שמות כ ח), שהוא יום שבת עצמו, כענין שנאמר זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים (שמות יג ג) בעצומו של יום, אבל אם תאמר שבחמישי בשבת יצאו ממצרים, יבוא אייר בשבת, והכתוב אומר ויבאו כל עדת בני ישראל אל מדבר סין וגו' בחמשה עשר יום (שם טז א), וכי ביום שבת באו, והלא אמרנו שישראל נצטוו על השבת במרה, לפיכך אי אפשר לומר כן, ועוד לא יבוא מתן תורה בשבת, כי אם בערב שבת, לפיכך אי אפשר לומר כן, אלא כמו שאמר בסדר עולם. וכן הלכה וכן הדין וכן העיקר.

את אשר תאפו אפו. מיכן שהיו ישראל טועמין במן מכל טעמים שהיה רוצה לטעום, טעם אפוי היה טועם, ואם טעם מבושל היה טועם, ר׳ יהושע אומר הרוצה לאפות היה אופה לו, והרוצה לבשל היה מבשל לו, ר׳ אליעזר המודעי אומר על אפוי אפו ועל מבושל בשלו, למדנו ליום טוב שחל להיות בערב שבת שאין רשאים לאפות ולבשל, אלא אם כן עירבו בדבר אפוי ומבושל כגון פת ובשר או כל מיני מאכל, כדי שיסמוך עליו בשבת, שלא יראה כמבשל מיום טוב לשבת, שכבר תיקן מערב יו״ט לשבת, ואפי׳ כזית, וצריך לברך בא״י אמ״ה אקב״ו על מצות עירוב, וצריך להודיעם ולזכותם ע״י אחר שיטול המברך על הערוב, לאחר שבירך יאמר בדין יהא שרא לנא לאפוי ולבשולי ולאטמנא מיומא טבא ולשבתא לנא ולכל קהלנא, ויתנו לאחד מן הבית ויאמר לו תהא זוכה לכל בני קהלינו, לפי שזוכין לאדם שלא בפניו, ואעפ״כ ראוי להודיעם כי עירבתי עליכם, שלא להשכח תורת עירובי תבשילין. ואם לא עירב מערב יום טוב, לא יבשלו ביום טוב לצורך השבת, אבל מבשל הוא ליום טוב, ואם הותיר יהא לשבת, וכן מפורש במסכת יום טוב.

ואת כל העודף. מה שנשאר מן המן שלא נאפה ולא נתבשל יהיה למשמרת עד הבקר ליום השבת.