פס'. ולבהמתך. הראוי לאדם לאדם. לבהמה לבהמה. ולחיה אשר בארצך. ומה אם חיה שאינה ברשותך אוכלת, שהיא ברשותך לא כל שכן. אלא למה נאמר ולחיה. שלא תכניס תבואה מן הספיחים ותהא בהמתך אוכלת והולכת לעולם שלא יהו טעונין אלא פירות הראוין לאדם. אבל מאכל בהמה (תאמר כן) וכן מותרין לאצרם ולהאכילם לבהמתך כל השנה כולה ת"ל ולבהמתך ולחיה. כל זמן שהחיה אוכלת מן השדה הבהמה אוכלת מן השדה כלה לחיה מן השדה כיון שירד השלג. כלה לחיה מן השדה כלה לבהמתך מן הבית. הפירות הנותרות טעונות ביעור אשר בארצך, מה שבארצך אתה אוכל ולא שתוציא חוץ לארץ. תהיה כל תבואתה לאכול. להביא הדלקת הנר. תבואתה. ולא שחת. מלמד שאינו אוכל אלא עד שיהו תבואתה. לאכול. ולא לעשות ממנה זילוף ומלוגמא ומשרה וכביסה:
קריאה במקור
מדרש לקח טוב · ויקרא · פרק 25 · פסוק 7
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Midrash Lekach Tov on Torah, Vilna 1884
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001922206
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: bc208bd8b19cc3fff8d358758c765103a5da5f6f15282cbaf4c74457bbc79a92