מדרש לקח טוב · שמות · פרק 3 · פסוק 12

ויאמר כי אהיה עמך. אע״פ שברחת מפניו אהיה עמך, ואל תירא כי אהיה עמך, אחר שאוציא אותם אני מזמין להם פרנסתם, מי שברא יום ברא פרנסתו.

ד״א כי אהיה עמך. כשם שהייתי עמך והצלתיך מחרב פרעה, כך אהיה עוד עמך, ומי רועה את הצאן שהיית נוהג עד עתה, מי שרועה אותם הוא יהיה רועה את ישראל במדבר, שנא׳ זה ארבעים שנה ה' אלהיך עמך לא חסרת דבר (דברים ב ז), ונאמר אני ידעתיך במדבר בארץ תלאובות (הושע יג ה).

וזה לך האות. האות עד זמן, שנא׳ למחר יהיה האות הזה (שמות ח כג), מה אות בי אעלה בית ה׳ (ישעיה לח כב), שאל לך אות וגו׳ הנה העלמה הרה (שם יא ויב), כל אות לזמן הוא, ואינו אלא למי שמדבר אליו ולא לאדם אחר, המופת לאלתר הוא, שנאמר תנו לכם מופת ואמרת אל אהרן (שמות ז ט), והוא לאלתר, ואם תאמר מה אות היה זה פירושו להודיע כי הוא המדבר אליו ואין אלוה ואין צור זולתי אלהינו, וכשתבא אל ההר הזה יהיה קרוב אליך, כענין שנאמר כה׳ אלהינו בכל קראנו אליו (דברים ד ז), וגם שהגיד לו על העתיד, דכתיב וישכם בבקר ויבן מזבח תחת ההר ושתים עשרה מצבה לשנים עשר שבטי ישראל (שמות כד ד).