פס'. ואם. הרי זה מוסיף על הענין הראשון אלא שפר המשיח קודם לפר העדה בכל מעשיו. כל עדת ישראל. עדה המיוחדת בישראל ואיזו זו זו סנהדרי גדולה היושבת בלשכת הגזית שהיו כולן ראוין להוראה. ישגו. יכול יהו חייבין על שגגת מעשה ת"ל ונעלם אין חייבין דבר על שגגת מעשה שלא ידעו איסורו של דבר והורו בו להתיר. ועשו הקהל. על פיהן בשגגת מעשה. ונעלם דבר. ולא שתתעלם מצוה כולה כגון שהורו יש נדה בתורה אבל שומרת יום כנגד יום מותר. יש יום שבת בתורה אבל המוציא מרשות לרשות פטור כדמפורש במסכת הוריות. ותניא בתורת כהנים מעיני הקהל ועשו (הודיה) תלויה בבית דין. ומעשה תלוי בקהל. אחת מכל מצות ה', מצות האמורות במשיח הן מצות האמורות כאן. אשר לא תעשינה ואשם. כשם שנפרעין מן היחיד כך נפרעין מן הצבור:
קריאה במקור
מדרש לקח טוב · ויקרא · פרק 4 · פסוק 13
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Midrash Lekach Tov on Torah, Vilna 1884
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001922206
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: bc208bd8b19cc3fff8d358758c765103a5da5f6f15282cbaf4c74457bbc79a92