מדרש לקח טוב · שמות · פרק 23 · פסוק 25

ועבדתם את ה׳ אלהיכם. זו תפלה, שנאמר עבדו את ה׳ ביראה (תהלים ב יא).

וברך את לחמך ואת מימיך. של כל אחד ואחד, שלא יהיה נצרכים זה לזה.

ואת מימיך. זו היין הוציא הכתוב בלשון מים, מיכן אמרו כל בית שאין היין נשפך בתוכו במים אינו בכלל ברכה.

והסירותי מחלה מקרבך. ארז״ל שמונים ושלשה חלאים תלויים במרה, מנין מחלה, וכולם פת שחרית וקיתון של מים מעברתן, מיכן אמרו השכם ליכל בקיץ שחרית מפני החמה, ובחורף מפני הצינה, ואם תאמר הא כתיב אי לך ארץ שמלכך נער ושריך בבוקר יאכלו (קהלת י טז), פסוק זה שלמה אמרו על משכימי בבקר שכר ירדופו ושותין ומשתכרין ומבטלין תורתן, אבל כדי ליישב דעתו של אדם שלא ינזק, מעט פת בקיתון של מים, לא אסרה תורה, ועליו הכתוב אומר והחכמה תחיה בעליה (שם ז יב), (סה) וכן אמרו רבותינו ז״ל שעה ששית מאכל תלמידי חכמים, והוא דטעים מידי בצפרא.