מדרש לקח טוב · דברים · פרק 29 · פסוק 18

פס'. והיה בשמעו. והתברך בלבבו. יברך את עצמו כענין שהיו אומרים דורו של ירמיהו (ירמיהו ה׳:י״ב) (הלא ה' בקרבנו) לא תבוא עלינו רעה וחרב ורעב לא נראה. כי בשרירות. כענין שנאמר (שם ז) וילכו במועצות בשרירות לבם הרע שמתירו לבו לעשות אותו דבר לשון חכמים שרי מותר. ד״א שרירות לשון חכמים חיזוק כמו שריר וקיים. למען ספות הרוה את הצמאה. להוסיף חטא על חטא. כענין שנאמר (ישעיהו ל׳:א׳) למען ספות חטאת על חטאת. הרוה. דבר שעושה בשוגג. את הצמאה. דבר שעושה במזיד והוא חמור מן הראשון כאדם שאוכל נבילות לתיאבון וחוזר ואוכל להכעיס אמר שכן דרכו של יצר הרע היום אומר לו עשה מעט ולמחר מטהו מן הדרך לגמרי. וכן ישעיהו אומר (שם ה) הוי מושכי העון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה. הוא דומה לחוט של בוכיא. פירוש עכביש ולבסוף דומה לעבות העגלה. לפיכך צריך אדם להרגיז יצר טוב על יצר הרע וכן פירושו של פסוק למען ספות הרוה את הצמאה בזמן שעושה אדם עון בשוגג וחוזר ועושה במזיד נחשב לו השוגג הראשון כמזיד האחרון. שבזמן שמתחרט בו הזדונות נעשות לו כשגגות שנא' (הושע י״ד:ב׳) כי כשלת בעונך. ואם מתחזק ברשעו שגגות נעשית לו כזדונות שנאמר למען ספות הרוה את הצמאה: