מדרש לקח טוב · בראשית · פרק 47 · פסוק 30

ושכבתי עם אבותי. כל מקום שנאמר בו שכיבה. הניח בנים כמותו. שנאמר והדד שמע במצרים כי שכב דוד עם אבותיו וכי מת יואב שר הצבא (מ"א יא כא). נאמר שכיבה בדוד. ומיתה ביואב. מפני מה. דוד שהניח בן כמותו ראוי למלכות. נאמר בו שכיבה. יואב לא הניח בן גבור כמותו. נאמר בו מיתה. וכן במשה. הנך שוכב עם אבותיך (דברים לא טז). לפי שרבו בניו למעלה מכל ישראל. שנאמר ובני משה גרשום ואליעזר. ובני גרשום [שבואל הראש ויהי בני אליעזר] רחביה הראש. ובני רחביה רבו למעלה (דה"א כג טו טז יז). ואמרו רבותינו ז"ל מאי למעלה. למעלה מששים רבוא. אבל בשמואל כתיב ושמואל מת (ש"א כח ג). וימת שמואל (שם כה א). לפי שכתוב בבניו ולא הלכו בניו בדרכיו (שם ח ג). לכך נאמר ושכבתי עם אבותי. שהיו צדיקים דור אחר דור. וגם הניח צדיקים אחריו כמותו.

ד"א ושכבתי עם אבותי. לפי שאין קוברין צדיק אצל רשע. שנאמר ויהי הם קוברים איש והנה ראו את הגדוד וישליכו את האיש בקבר אלישע וילך ויגע האיש בעצמות אלישע ויחי ויקם על רגליו (מ"ב יג כא). על רגליו קם ולביתו לא הלך.

ד"א ושכבתי עם אבותי למה. כי האבות מחבבין קבורת ארץ ישראל. א"ר אלעזר דברים בגו. א"ר חנינא א"ר יהושע בן לוי מה דברים בגו. אתהלך לפני ה' בארצות החיים (תהלים קטז ט).

ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם. אמר קרנא דברים בגו. יודע היה יעקב אבינו בעצמו שצדיק גמור הוא. אם מתים שבחוצה לארץ חיין. למה הטריח בניו. והשיבוהו שלא לקבל עליו צער מחילות.

ויאמר אנכי אעשה כדברך. וכה"א וישבע יוסף את בני ישראל [לאמר] פקד יפקד אלהים אתכם והעלתם את עצמתי מזה (בראשית נ כה). אע"פ שידע היה יוסף בעצמו שצדיק גמור הוא. לא קיבל עליו צער מחילות.