פס'. וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר. יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל. מה קידוש היו צריכין לעשות. האחד שאמר להם ודברתם. והוא הכה. ואהרן עומד ורואה. לפי שאותותיו של הקב״ה אינן דומין זה לזה. בתחלה אמר להם והכית בצור ויצא ממנו מים. ובשניה אמר להם ודברתם. להודיע כח גבורותיו של הקב״ה על דור המבול הביא מים ושטפם. והמצריים הביאם בתוך המים וחנקם. מי מרה נמתקו על ידי משה בעץ. ועל ידי אלישע במלח. וכן כיוצא באלו. למדנו שאין אותות ומופתים של מי שאמר והיה העולם דומין זה לזה. אלא חדשים לבקרים. לכך נאמר לא האמנתם בי להקדישני. כדי שיאמרו בדבר ה' יצאו המים אלא עשיתם האחרון דומה לראשון. ע''א להקדישני במים שהיה לכם להוציא מים מאותו הסלע שאמרו לכם כדי שיתקדש שמי בתוכם. לכן. שבועה. לא תביאו את הקהל הזה. זהו שאמר הכתוב (איוב ט״ו:ט״ו) הן בקדושיו לא יאמין וגו':
קריאה במקור
מדרש לקח טוב · במדבר · פרק 20 · פסוק 12
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Midrash Lekach Tov on Torah, Vilna 1884
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001922206
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: bc208bd8b19cc3fff8d358758c765103a5da5f6f15282cbaf4c74457bbc79a92