מדרש לקח טוב · דברים · פרק 33 · פסוק 19

פס'. עמים הר יקראו. אלו שבטי ישראל שהיו מתקבצין אל הר ציון. שם יזבחו זבחי צדק שהיו מתנדבים זבחים כשהיו באים בנמל בחלקו של זבולן היו הספינות מתחברות, כי שפע ימים יינקו. אלו הסחורות שהיו מביאין מחוצה לארץ. ושפוני טמוני חול. זה חלזון שהיה בחלקו של זבולן שבו היו צובעין את התכלת. חול. זה זכוכית לבנה שהיתה בחלק זבולן. וכה״א (בראשית מ״ט:י״ג) זבולן לחוף ימים ישכון. ד״א עמים הר יקראו שהיו אומות העולם באין בספינות בסחורה עד תחום זבולן. ואומר הואיל ובאנו עד כאן נעלה אל הר ה' ונראה מה טובה של ירושלים והם רואים את ישראל משתחוים לאל אחד ואוכלים מאכל אחד ומיד הם אומרין אין יפה להדבק אלא באומה זו ואין זזין משם עד שמתגיירין ומביאים זבחים לשם. שנאמר שם יזבחו זבחי צדק. כי שפע ימים יינקו. שנים שנותנין בשופע ומעלים בשופע. ים ומלכות. וספוני טמוני חול. זה חלזון שהיה ספון וטמון בחול. א"ר יוסי פעם אחת הייתי מהלך מכזיב לצור ומצאתי זקן אחד ושאלתי בשלומו אמרתי לו רבי פרנסתך במה אמר לי מחלזון. אמרתי לו וכי מצוי הוא חלזון אמר לי השמים שיש מקום בים הגדול שמושל בהרים וסממיות מקיפות אותו ואין לך אדם שהולך לשם שאין סממיות מכישות אותו ומת ונימק במקומו. ואמרתי השמים ניכר שהרי זה גנוז לצדיקים לעתיד לבא. וספוני זו טרית. טמוני. זו חלזון. חול. זו זהורית. וכל מי שהיה נוטל בגנבה לא היה נהנה מפרקמטיא שלו. שם יזבחו זבחי צדק: