מדרש לקח טוב · בראשית · פרק 49 · פסוק 10

לא יסור שבט מיהודה. אלו סופרים שביהודה. כמו מושכים בשבט סופר (שופטים ה יד).

ומחוקק מבין רגליו. אלו יושבי יעבץ. שמורין הלכות לישראל.

עד כי יבא שילה. פי' שי לו. שעתידין אומות העולם להביא דורונות למשיח בן דוד. שנא' בעת ההיא יובל שי (ישעיה יח ז). ואומר מלכי תרשיש ואיים מנחה ישיבו וגו' (תהלים עב י).

ולו יקהת עמים. שעתיד להקהות שיניהם של עובדי ככבים. שנאמר וישתחוו לו כל מלכים כל גוים יאשרוהו (שם שם יא). ואומר והכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע (ישעיה יא ד). ואומר ונשא נס לגוים ואסף נדחי ישראל (ישעיה יא יב).

ס"א עד כי יבא שילה עד כי יבא בנו. כמו ובשליתה (דברים כח נז).

ע"א שילה. זה שאמר הכתוב אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלש מאות שלשים וחמשה (דניאל יב יב). רמזו יעקב אבינו בברכתו אלף והוא הכלל. והפרט הוא של"ה. וכן רמזו משה רבינו ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא (דברים לא יח). אלף ושלש מאות ושלשים וחמש. כי א' דאסתיר טפל. כי הסתירה עיקר. ובא דניאל ופירשו אשרי המחכה ויגיע לימים אלף ושלש מאות שלשים וחמשה והם עידן עידונין ופלג עידן מועד מועדים וחצי מספרים יהיו שלש שנים ומחצה שבהם יהיה ימי הצרה וממנה יושע. אבל התחלתן אין אנו יודעין אימתי. וע"ז נאמר פתאום יבא אל היכלו (מלאכי ג א). זש"ה כי יבא שילה. פתאום יבא. ויש לומר יקהת לשון יקהל. כענין להקת נביאים (ש"א יט כ). וכה"א כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כלם בשם ה' ולעבדו שכם אחד (צפניה ג ט).