מדרש לקח טוב · שמות · פרק 28 · פסוק 17

אודם אחמר, פטדה עקיק, ברקת זעפרן, נפך כחבלי, ספיר זמורד, יהלום גיאאר, לשם בלטאר, שבו אספר, ואחלמה טופאג, תרשיש פרתזיג, שהם בוגיר, ישפה מאבצר, כל אלה לשון ערבי הם.

אלו אבנים שנים עשר לשנים עשר שבטי ישורון הקבועות בחשן המשפט, כזה.

ת״ר כיצד היו שואלין באורים ותומים, השואל פניו כלפי הנשאל, והנשאל פניו כלפי השכינה, השואל אומר ארדוף אחר הגדוד הזה האשיגנו, הנשאל אומר רדוף, כה אמר ה׳ עלה והצלח, כיצד נעשית, ר׳ יוחנן אומר בולטות האותיות ע׳ משמעון, ל׳ מלוי, ה׳ מיהודה, הרי עלה, וכן כל הדברים שהיה צריך, ואין שואלין להדיוט אלא למלך ולאב בית דין.

המלבוש של אפוד והחושן היה על לב המלביש, ושתי שרשרות זהב טהור מוגבלות, זה מוגבל זה, לפי שהכתונת היה של פשתן, והיה חוטיו כפול ששה, (י) מיכן אמרו חכמים מעשה בר׳ אלעזר בר חרסום שעשתה לו אמו כתונת משתים עשרה רבוא, ולא הניחוהו כהנים ללובשו, מפני שנראה ערום, וקשיא להו והרי חוטין כפול ששה, ומתרץ מפני שנראה כמין זכוכית. המכנסים עד הירכים היו מגיעים, כמו פלנייא היה, ורחבין היו שיכנס בהן הרוח כדי שלא יתחמם, ושנצים היה להם כדי שלא יגע.

האבנט ארכו שלשים ושתים אמה, והוא של כלאים, שנאמר ואת האבנט שש משזר ותכלת וארגמן (שמות לט כט), (יג) שש כיתנא, תכלת עמרא.

חשן זרת ארכו וזרת רחבו כפול, וארבעה קצוות שלו, ועליו ארבע משבצות, וכל אחת ואחת יש בה טבעות, והיה על לבו של כהן גדול, והאפוד כזה המעשה על שתי כתפיו, ויש בו ארבע משבצות, וארבע טבעות בתוכם, ושתי שרשרות אחד מימין ואחד משמאל, ראשה אחד בטבעת החושן, וראשה אחת בטבעת האפוד, וכן בשניה, שנאמר ושתי שרשרות זהב, ושתי טבעות שהיו נושאות את החשן ואת האפוד מלמעלה, וטבעות שתים שהיה בחשן מלמטה, וכן באפוד היו אוחזין אותו בחוט של תכלת כנגד האבנט, כמה שנאמר וירכסו את החשן, כמו ויורידו, ודומה לו והרכסים לבקעה (ישעיה מ ד), כלומר המורדות יהיו לבקעה, ומעשה אורג היה, וכשאורגין את החשן ואת האפוד, זה לבדו וזה לבדו, ואורגין אותו מרחוק מיכן ומיכן טפח, ובכל אבן ואבן היו בו שבעה נקבים, והיו מכניסים שתי בתוך הנקבים, והיו מנקבין את האבנים, ומכניסין בו ערב ומניחין בו אבן טובה, וחוקקין ששה שמות של שבטים, וכן שניה, כמו שכתוב למעלה.

כתולדותם. כמו שנולדו.