מדרש לקח טוב · דברים · פרק 32 · פסוק 15

פס'. וישמן ישורון ויבעט. אותו דור המבול. מרוב הטובה שהשפיע להן הקב״ה מרדו שנאמר (איוב כ״א:י״א) שורו עיבר ולא יגעיל. ואומר (שם) ישלחו כצאן עויליהם ואומר (שם) ישאו כתף וכנור, יבלו בטוב ימיהם ואומר (שם) מה שדי כי נעבדנו אמרו לא טיפת גשמים אנו צריכין שנאמר (בראשית ב׳:ו׳) ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה אמר להם הקב״ה הטובה שהשפעתי לכם בה אתם מכעיסים אותי בה אני טורדן מן העולם. שנאמר (שם ז) ויהי הגשם על הארץ. וימח את כל היקום וכן אתה מוצא בדור הפלגה שאמרו (שם יא) הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם פן נפוץ על פני כל הארץ לפיכך אמר להם הקב״ה אני אפזר אתכם בארבע פנות העולם שנאמר (שם) ויפץ ה' אותם. וכן אנשי סדום שנאמר (יחזקאל ט״ז:מ״ט) הנה זה היה עון סדום אחותך גאון שבעת לחם ושלות השקט היה לה ויד עני ואביון לא החזיקה. וכתיב (שם) ותגבהינה ותעשינה תועבה ואסיר אתחן כאשר ראיתי. וכן ישראל מרוב שלותם חטאו. דכתיב חמאת בקר וחלב צאן. וכתיב וישמן ישורון ויבעט. וכה״א (דברים ל״א:כ׳) כי אביאנו אל האדמה אשר נשבעתי לאבותיו זבת חלב ודבש ואכל ושבע ודשן ופנה אל אלהים אחרים. שמנת. בימי ירבעם. עבית. בימי אחאב, כשית. כל ימי יהוא. שמרוב שעבית כסית. כיון ששמן מבפנים נעשית כסלים מבחוץ. וכן הוא אומר (איוב ט״ו:כ״ז) כי כסה פניו בחלבו ויעש פימה עלי כסל. ויטוש אלוה עשהו. כמדתן מדד הקב״ה להם שנאמר (תהילים ע״ח:ס׳) ויטש משכן שילה. וינבל צור ישועתו. וכנגדו (ירמיהו י״ד:כ״א) אל תנאץ למען שמך אל תנבל כסא כבודך: