מדרש לקח טוב · ויקרא · פרק 20 · פסוק 10

פס'. ואיש אשר ינאף את אשת איש. לרבות העוקף [א] אחר המנאף. את אשת איש. זו שנכנסה לחופה שהיא בדין הזה במיתת חנק שנאמר מות יומת. נאמרה מיתה בידי אדם סתם ונאמרה מיתה בידי שמים סתם מה מיתה האמורה בידי שמים מיתה שאין בה רושם אף מיתה האמורה בידי אדם מיתה שאין בה רושם ואיזו זו זו חנק כדתנן מצות הנחנקין היו משקעין אותו בזבל עד ארכובותיו ונותנין סודר קשה לתוך הרכה זה מושך אצלו וזה מושך אצלו עד שנפשו יוצאה לכך נאמר את אשת איש שהרי הארוסה יצאת לידון בסקילה שנאמר (דברים כ״ב:כ״א) והוציאו את הנערה אל פתח בית אביה וסקלוה וגו'. ד"א את אשת איש פרט לאשת קטן מלמד שאין קדושיו כלום. אשר ינאף את אשת רעהו פרט לאשת אחרים שהרי הבא על הגויה אינו בכרת שנאמר (מלאכי ב׳:י״א) בגדה יהודה ותועבה נעשתה בישראל ובירושלים כי חלל יהודה קדש ה' וגו' ובעל בת אל נכר. וכי בת יש לו לאל נכר אלא זה הבא על הכנענית ונעשה חתן לע"ז וכתיב בתריה (שם) יכרת ה' לאיש אשר יעשנה ער ועונה מאהלי יעקב ומגיש מנחה לה'. אם תלמיד חכם הוא לא יהא לו ער בחכמים ועונה בתלמידים. ואם כהן עם הארץ לא יהא לו בן מגיש מנחה. וכן אמרו רבותינו הבא על הכנענית חייב עליה משום נשג"ז נדה שפחה גויה זונה. וכן אמר לו פנחס למשה רבינו אחי אבי אבא לא כך למדתנו ברדתך אל הר סיני הבועל ארמית קנאין פוגעין בו. לכך נאמר את אשת רעהו בחנק הא אשת אחרים בהיכרת כדאמרינן. הנואף והנואפת. לפי שאמר למעלה ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך לזרע לטמאה בה זו אזהרה. הוצרך לומר עונש דינם במה. מות יומת הנואף והנואפת לרבות את העובר וכה"א במשנה תורה ומתו גם שניהם לרבות העובר: