מדרש לקח טוב · במדבר · פרק 12 · פסוק 2

פס'. ויאמרו הרק אך במשה דבר ה'. כלומר רק מיעוט אך מיעוט. והלא באבות העולם דבר ולא פירשו עצמם מפריה ורביה לכך נאמר הרק אך במשה דבר ה' וכענין שנאמר (דברים י׳:ט״ו) רק באבותיך חשק ה' לאהבה אותם. אך בשביל עצמם שלא פירשו מפריה ורביה לכך נאמר הלא גם בנו דבר להביא שבעים זקנים. וישמע ה'. רבי נתן אומר אף משה רבינו שמע שנאמר וישמע ה'. והאיש משה ענו מאד, הכל ענו בזה שמשה ענו מאד. שמא תאמר ענו בגופו שהיה חלש ת״ל (במדבר כ״א:ל״ד) ועשית לו כאשר עשית לסיחון מלך האמורי. ירד על סיחון והרגו ירד על עוג והרגו. שמא תאמר ענו בחכמה שלא היה חכם ת״ל גם האיש משה גדול מאד אלא ענו בדעת שהיה שפל ברך מכל האדם אשר על פני האדמה. שלא נשתבח משה רבינו לא על חכמתו ולא על תורתו ולא בגבורתו אלא בענותנותו. מיכן אמר ר' פנחס בן יאיר תורה מביאה לידי מעשים טובים מעשים טובים מביאה לידי זהירות וכו' עד ענוה מביאה לידי חסידות. ופליגא דרבי יהושע בן לוי דאמר רבי יהושע בן לוי ענוה גדולה מכולם שנאמר (ישעיה סא) רוח ה' אלהים עלי יען משה ה' (אלהים) אותי וגו'. וכן שלמה אומר (משלי טז) תועבת ה' כל גבה לב ואומר (ישעיהו י׳:ל״ג) ורמי הקומה גדועים והגבוהים ישפלו. וכן כיוצא בהם שכל המתיהר כאלו עובד עבודת כוכבים שנאמר (דברים ח׳:י״ד) ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך, (משלי ג׳:י״ג) אשרי אדם מצא חכמה ואדם יפיק תבונה: