מדרש לקח טוב · שמות · פרק 21 · פסוק 20

וכי יכה איש. אין לי אלא איש אשה מנין, היה ר׳ ישמעאל אומר הואיל וכל הניזקין שבתורה סתם ופרט לך הכתוב באחד מהם שעשה בו הנשים כאנשים [אף פורט אני לכל הניזקין שבתורה לעשות בהם נשים כאנשים].

[את עבדו ואת אמתו]. ר׳ אליעזר אומר בכנעני הכתוב מדבר, או אינו אלא בעברי, ת״ל מהם תקנו עבד ואמה (ויקרא כה מד) הקיש עבד לאמה, ואמה לעבד, מה עבד שגודלו עבד וקוטנו עבד, אף אמה שגודלה אמה וקטנה אמה, יצא עבד עברי אע״פ שגודלו עבד אין קוטנו עבד, יצאת אמה העבריה שאע״פ שקוטנה אמה, אין גודלה אמה, א״ר יצחק שטענו עבד של שני שותפין, ושחציו עבד וחציו בן חורין במשמע, ת״ל עבדו ואמתו שכולו שלו, יצא של שותפין שחציו בן חורין, ר׳ ישמעאל אומר מנין שבעבד כנעני הכתוב מדבר, דכתיב לא יקם כי כספו הוא (לקמן פסוק כא), מה כספו שקנינו קנין עולם ורשותו גמורה לו, יצא עבד עברי שאין קנינו קנין עולם, יצא של שותפין ושחציו בן חורין שאע״פ שקנינו קנין עולם, אבל אין רשותו גמורה לו.

בשבט. יכול אע״פ שאין בו כדי להמית, ת״ל או בכלי עץ יד אשר ימות בו הכהו וימות (במדבר לה יח), מגיד שאינו חייב עד שיכהו בדבר שיש בו כדי להמית.

ומת תחת ידו. שתהא מיתתו ומכתו ברשותו, הא אם הכהו ומוכרו לאחר ומת הרי זה פטור.

נקם ינקם, מיתה, אתה אומר מיתה, או אינו אלא ממון, תניא ר׳ נתן אומר נאמר כאן נקמה, ונאמר להלן והבאתי עליכם חרב נוקמת נקם ברית (ויקרא כו כה), מה להלן חרב אף כאן חרב, ר׳ עקיבא יליף מנקום נקמת בני ישראל (במדבר לא ב).