מדרש לקח טוב · דברים · פרק 32 · פסוק 6

פס'. הלה' תגמלו זאת. אי עניים למי אתם גומלים זאת למי שאמר והיה העולם למי שעשה עמכם נסים. עם נבל. ולא הבין כמה גבורות כמה נוראות נעשו לו. ולא חכם. על העתידות ליעשות להם בהכנסם לארץ. וכן הוא אומר (ישעיהו א׳:ג׳) ישראל לא ידע. על העוברות. עמי לא התבונן. על העתידות, ד״א מפני מה עם נבל ולא חכם בתורה כדכתיב (איוב ד׳:כ״א) ימותו ולא בחכמה. הלא הוא אביך קנך. הוא אביך הוא קנך לו לעם שנאמר (תהילים קל״ה:ד׳) כי יעקב בחר לו יה ישראל לסגולתו. הוא עשך ויכוננך. רבי מאיר אומר כרכא דכולא ביה. מלכיה ממנה. כהניה ממנה. לוייה ממנה. סופריה ממנה. שנאמר (זכריה י׳:ד׳) ממנו פנה ממנו יתד. הוא עשך ויכוננך. הוא שומרך כענין שנאמר (קהלת ה׳:ז׳) כי גבוה מעל גבוה שומר. רבי יהודה אומר הוא עשך כוין כוין שאם יפתח אחד מהם או יסתם אחד מהם אי אפשר לך להתקיים אפילו שעה אחת. רבי שמעון בן בתירה היה דורש הוא עשך ויכוננך הושיבך על בסיסיך הלעיטך ביזת מצרים וביזת הים וביזת שבעה עממים. ונתן לך מה שנשבע לך: