פס'. ובא אשר לו הבית. ולא ע"י שלוחו אפילו הוא זקן או חולה. ד"א אשר לו הבית מי שמיחד ביתו לו שאינו רוצה להשאיל כליו לאחרים. אמר לו השאילני קרדומך אמר אין לי אמר השאילני מגלך אמר אין לי. לסוף שהוא מפנה אותם לרשות הרבים והוא בוש וחפר. ובא והגיד לכהן והכהן ידקדק כיצד בא הנגע לביתו. לאמר. יאמר לו הכהן דברי כבושים. בני אין נגעים באין אלא על לשון הרע. ר' שמעון בן אלעזר אומר אף על גסות הרוח שנאמר (דברי הימים ב כ״ו:י״ט) וכחזקתו גבה לבו וכתיב והצרעת זרחה במצחו. כנגע מלמד שאפילו הוא תלמיד חכם ויודע שהוא נגע לא יאמר נגע אלא כנגע. נראה לי. ולא לנרי. מכאן אמרו בית אפל אין פותחין בו חלונות לראות את נגעו בבית להוציא את היציע ואת העליה. ד"א בבית מתוכו טמא ואין מטמא מאחריו:
קריאה במקור
מדרש לקח טוב · ויקרא · פרק 14 · פסוק 35
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Midrash Lekach Tov on Torah, Vilna 1884
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001922206
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: bc208bd8b19cc3fff8d358758c765103a5da5f6f15282cbaf4c74457bbc79a92