מדרש לקח טוב · במדבר · פרק 5 · פסוק 21

פס'. והשביע הכהן. מכאן אתה דן לכל השבועות שבתורה שלא יהו אלא באלה. יתן ה' אותך ביו״ד ה״א. לאלה ולשבועה מכאן לעשות השבועה אלה מה שבועה ביו״ד ה״א אף אלה ביו״ד ה״א. בתוך עמך. בין במקום שמכיר בין במקום שאין מכיר. ד״א בתוך עמך. ועמה שלום. בתת ה' את ירכך נופלת. תנן התם במדה שאדם מודד בה מודדין לו. היא קשטה עצמה לעבירה לפיכך כהן מנוולה לכך מצאנו בסוטה שבמדה שמדדה בה מודדין לה. היא עמדה על פתח ביתה להראות לו יופיה. כהן מעמידה בשערי ניקנור ומראה קלונה, היא פרשה לו סודרין נאין על ראשה. לפיכך כהן נוטל סודר מעל ראשה ומניחה תחת רגליה. היא קשטה לו פניה. לפיכך פניה מוריקות. היא כחלה לו עיניה. לפיכך עיניה בולטות. היא קלעה לו שערה. לפיכך כהן פותרו. היא הראה לו אצבעותיה. לפיכך צפרניה נושרות. היא חגרה לו בצלצול. לפיכך כהן מביא חבל מצרי וקושרו למעלה מדדיה. היא פשטה לו ירכה לפיכך בתת ה' את ירכך נופלת. היא קבלתו על כריסה לפיכך ואת בטנך צבה. היא האכילתו מעדנים. לפיכך קרבנה מאכל בהמה. היא השקתו יין משובח בכוסות משובחין לפיכך כהן משקה אותה מי המרים במקידה של חרש. היא עשתה בסתר, יושב בסתר עליון שם בה פנים שנאמר (איוב כ״ד:ט״ו) ועין נאף שמרה נשף לאמר לא תשורני עין וסתר פנים ישים. ד״א היא עשתה בסתר והקב״ה פרסמה בגלוי שנאמר (משלי כ״ו:כ״ו) תכסה שנאה במשאון תגלה רעתו בקהל, ובאו המים המאררים האלה במעיך לצבות בטן ולנפיל ירך. רבי יוסי אומר זה בטנו וירכו של בועל. מלמד שכשם שפורענות פוקדתה כך פוקדתו. ואמרה האשה אמן אמן. אמן אם לא נטמאתי ואמן אם נטמאתי יבואו בה. אמן מאיש זה אמן מאיש אחר. אמן שלא שטיתי ארוסה ושומרת יבם וכנוסה. מיכן לגלגול שבועה מן התורה ;