פס'. או נפש כי תשבע וגו'. אינו חייב על המהרהר עד שיבטא בשפתיו. להרע או להיטיב. מה הטבה רשות אף הרעה רשות להרע לאחרים שאינו חייב אלא בנשבע להרע לעצמו כי הא דאמר ר' יוחנן אהא בתענית עד שאבוא לביתי. וכן הוא אומר (תהילים ט״ו:ד׳) נשבע להרע ולא ימיר. או להיטיב לאחרים הוא חייב ולא להרע יכול לעבור על המצוה (והוא) חייב קרבן ת"ל להרע או להיטיב מה הטבה רשות אף הרעה רשות. הנשבע לבטל את המצוה שאם עבר לבטל את המצוה מלקין אותו ומקיים את המצוה אבל נשבעין לקיים את המצוה כדי לזרז את עצמו וכן אמר דוד (תהילים קי״ט:ק״ו) נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך. ומנין אפילו דברים שאין בהם הרעה והטבה כגון אזרוק צרור לים ושלא אזרוק. ת"ל לבטא בשפתים. לכל אשר יבטא האדם, להביא את שאמר אוכל ושלא אוכל אכלתי ושלא אכלתי. האדם בשבועה. פרט לאנוס. ונעלם ממנו. פרט למזיד שמזיד אינו בקרבן אלא במלקות ארבעים. מיכן אמרו חכמים אל תהי פרוץ בנדרים שמא תמעול בנדרים:
קריאה במקור
מדרש לקח טוב · ויקרא · פרק 5 · פסוק 4
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Midrash Lekach Tov on Torah, Vilna 1884
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001922206
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: bc208bd8b19cc3fff8d358758c765103a5da5f6f15282cbaf4c74457bbc79a92