מדרש לקח טוב · ויקרא · פרק 13 · פסוק 2

פס'. אדם. אמר הקב"ה בראתי את האדם עפר מן האדמה והזהרתיו באזהרות הטומאה להיות פורש מן האשה סמוך לוסתה אם זכה ונזהר הוין לו בנים ראוין להוראה שנאמר אשה כי תזריע וילדה זכר ואם [לאו] לוקה בצרעת לכך נסמכה פרשה זו לזו. כי יהיה. מן הדבור ואילך פרט למנוגעין קודם לכך. בעור בשרו. אע"פ שאינו ראוי לגדל בו שער. שאת. מה לשון שאת במראה הצל שהוא גבוה ממראה חמה. בהרת. שהיא בהורה יותר מארבע מראות נגעים. שתים שהן ארבע. בהרת עזה כשלג שניה לה כסיד ההיכל. שאת כצמר לכן שניה לה כקרום ביצה כדברי חכמים. שרבי מאיר מחליף שאע"פ שהשאת לבן והבהרת לבנה הימנה שנאמר ואם בהרת לבנה היא. ספחת. הטיל הכתוב ספחת בין שאת לבהרת לומר לך כשם שיש ספחת לשאת כך יש ספחת לבהרת. ואין ספחת אלא לשון טפילה. וכן הוא אומר (ש"א ג) ספחני נא אל אחת הכהונות לאכול פת לחם וכן שנינו מראות נגעים שנים שאת ובהרת הם אבות שהם ארבעה התולדות להם והם הספחת של שאת ושל בהרת שאינן לבנות כמו השאת והבהרת. וכן למדנו במסכת שבועות אמר רבי עקיבא משל דרבנן לתרי מלכי ולתרי פרכי מלכו של זה למעלה ממלכו של זה ומלכו של זה למעלה מאפרכו של זה וכו' הלכתא כגון מלכא ואלקפתא ורופילא וריש גלותא:

פירוש שאלו גדולים זה מזה כך מראות הנגעים לבנים זה מזה. (והוא) [והיה] מלמד הוא (שמצטרע) [שמצטער] ממנו. לנגע צרעת הנראית לבני אדם ואיזו זו צרעת לפי שפחות מכאן אינה נראית לכל. והובא אל אהרן. זה אהרן. הכהן לרבות כהנים אחרים. או אל אחד מבניו. אפילו בעלי מומין. הכהנים. להוציא את החללים מכאן אמרו חכם שבישראל רואה את הנגעים ואומר לכהן אע"פ שאינו בקי בהם אמור טמא והוא אומר טמא אמור טהור והוא אומר טהור. והיינו דאמר רבי יוחנן מיום שחרב בית המקדש אין טהרה ממת ואין טומאה ממצורע. פירוש אין טהרה ממת אבל טומאה איכא לפי שאין לנו אפר הפרה להזות אבל טומאה ממצורע ליכא כלל שאין בהם מורה. כהן. מלמד שעל פי כהן מטהר ועל פי כהן מטמא. או אל אחד מבניו. מלמד שאפילו כהן אחד רואה את הנגעים: