מדרש לקח טוב · שמות · פרק 25 · פסוק 30

ונתת על השלחן לחם פנים לפני תמיד. תנן התם סידר את הלחם בשבת ואת הבזיכין לאחר השבת, והקטיר הבזיכין בשבת פסולה ואין חייבין עליהם משום פיגול נותר וטמא, סידר את הלחם ואת הבזיכין לאחר השבת, והקטיר את הבזיכין בשבת כיצד יעשה, יניחנה לשבת הבאה שאפילו הוא על השלחן ימים עשרה אין בכך כלום.

ותנן נמי ארבעה כהנים נכנסין שנים בידם שני סדרים, ושנים בידם שני בזיכין וארבעה מקדימין לפניהם, שנים ליטול שני סדרים, ושנים ליטול שתי בזיכין, הנכנסין עומדין בצפון ופניהם לדרום, והיוצאים עומדים בדרום ופניהם לצפון, אלו מושכין ואלו מניחין, וטפחו של זה בתוך טפחו של זה, שנאמר לפני תמיד, ר׳ יוסי אמר אף אלו נוטלין ואלו מניחין, אף זו היתה תמיד, יצאו ונתנום על שלחן של זהב שהיה באולם והקטירו את הבזיכין והחלות מתחלקות לכהנים.

תניא ר׳ יוסי אומר אפילו סילק את הישנה שחרית וסידר את החדשה ערבית אין בכך כלום, הא מה אני מקיים לפני תמיד, שלא ילין שלחן בלא לחם, אמר רב אמי מדבריו למדנו שאפילו לא שנה אדם אלא פרק אחד שחרית, ופרק אחד ערבית, קיים מצות לא ימוש (יהושע א ח). שאל בן דמא בן אחותו של ר' ישמעאל את רבי יהושע כגון שלמדתי כל התורה כולה, מהו שאלמוד חכמת יוונית, קרא עליו את המקרא הזה לא ימיש ספר התורה [הזה] מפיך והגית בו יומם ולילה (שם), צא ובדוק שעה שאינה מן היום ולא מן הלילה, ולמוד חכמת יוונית.