מדרש לקח טוב · במדבר · פרק 11 · פסוק 15

פס'. ואם ככה את עושה לי:

טוביהו בר רבי אליעזר אמר למה לא נאמר אתה לפי שלשון אתה לשון אהבה כענין שתאמר (נחמיה ט) אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם. אתה לשון רחמנות שנאמר (תהילים ק״ב:י״ד) אתה תקום תרחם ציון. אתה לשון קדושה שנאמר (שם כב) ואתה קדוש. אתה לשון פלאות שנאמר (שם עז) אתה האל עושה פלא. אתה לשון גדולה שנא' (דברים ג׳:כ״ד) אתה החלות להראות את עבדך את גדלך. אמר משה לפני הקב״ה רבש״ע אם ככה אתה עתיד להביא סדר פורענות על עמך ישראל ואת עתיד לסלק שכינתך מביניהם שמצאנו ה"א לתוספת שהיא שריית שכינה כענין שנא' (נחמיה ט׳:ז׳) אשר בחרת באברם והוצאתו מאור כשדים לכך נאמר הרגני נא הרוג. היה ר״ש אומר משל לאדם שהוציא אותו ואת בנו ליהרג בבקשה אמר הרגוני עד שלא אראה הריגת בני כענין שנאמר בצדקיה (מלכים כ כד) ואת עיני צדקיהו עור. כך אמר משה רבינו רבונו של עולם יפה לי שתהרגני תחלה ואל אראה בפורענות העתידה לבוא עליהם. ואם לבך נוקפך והלא שבעים זקנים כבר הופרשו ממצרים שנאמר (שמת ג) לך ואספת את זקני ישראל. ואומר (שם כד) ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל אלא מלמד שהרגום על עסק העגל שנאמר (שם לב) וירא אהרן מה ראה שהרגו את חור ואת הזקנים. ויש אומרים כמתאוננים. לפיכך העמיד אחרים תחתיהם וכך אומר (תהילים ע״ח:ל״א) ואף אלהים חרה בעם ויהרוג במשמניהם ובחורי ישראל הכריע אלו שבעים זקנים שהיו בחורי ישראל: