מדרש לקח טוב · דברים · פרק 11 · פסוק 22

פס'. כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת. שמירה זאת מה היא לפי שהוא אומר והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי כשם שאדם צריך להזהר בסלעו שאל תאבד כך יזהר אדם בתלמודו שלא יאבד. וכן הוא אומר (משלי ב׳:ד׳) אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה. מה כסף קשה לקנותו כך דברי תורה קשין לקנותן. ונוח לאבדן ככלי זכוכית. לכך נאמר כי אם שמור תשמרון. ואומר (שם יג) הון מהבל ימעט וקובץ על יד ירבה. זה הלומד תורה הלכה אחת ביום. פרק בשבוע. עד שיהיה חכם גדול נמצא עשיר לאחר זמן אבל מי שלמד תורה ומשכחה דומה לאשה שיולדת וקוברת. והכתוב אומר (דברים ט) רק השמר לך ושמר נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך. ושלמה אמר (משלי כ״ד:ל׳) על שדה איש עצל עברתי ועל כרם אדם חסר לב. זה שקנה שדה וכרם והאיך הוא עצל וחסר לב מפני שהוא לא השביחן. שנאמר (שם) והנה עלה כלו קמשונים מפני שהוא מטמא את הטהור ומטהר את הטמא ואוסר את המותר ומתיר את האסור ועליו הכתוב אומר (קהלת י׳:ח׳) ופורץ גדר ישכנו נחש, אם שמע אדם מדברי תורה ראשון ראשון ומתקיימין. כשם שהראשונים מתקיימין בידו כך האחרונים. את כל המצוה. שלא יאמר אדם למדתי כל צרכי דיי ת״ל את כל המצוה הזאת. לאהבה את ה' אלהיכם. שתהיו עסוקין במצותיו לשמה. ולדבקה בו. ועליו הכתוב אומר (משלי כ״ג:ט״ו) בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני. גם אני. מרבה אביו שבשמים. ד״א ולדבקה בו. דבוק בחכמים ותלמידיהם ומעלה עליו הכתוב כאלו מדבק בשכינה: