מדרש לקח טוב · במדבר · פרק 22 · פסוק 2

כתוב טוב לחסות בה מבטח באדם טוב לחסות בה מבטח בנדיבים: (תהילים קי״ח:ח׳-ט׳)

טוב היה להם לישראל שבכל עת צרתם היו חוסים בהקב״ה והיה מושיעם מה כתוב למעלה מן הענין וידר ישראל נדר ויאמר וכן הוא אומר (תהילים ק״ו:מ״ד) וירא בצר להם בשמעו את רנתם. אבל הכנענים באים בבטחונו של אדם שנאמר וירא בלק בן צפור את כל אשר עשה ישראל לאמורי. וישלח מלאכים אל בלעם בן בעור וגומר. אולי אובל נכה בו ואגרשנו וגו'. וכן מצאנו בדוד שבא בבטחונו של מקום. ופלשתים באו בבטחונו של גלית ומה היה סופן נסו פלשתים שנאמר (שמואל א י״ז:נ״א) ויראו פלשתים כי מת גבורם וינוסו. וכן דוד אמר לגלית (שם) אתה בא אלי בחרב ובחנית ובכידון ואנכי בא אליך בשם ה' צבאות אלהי מערכות ישראל אשר חרפת. לכך נאמר טוב לחסות בה' מבטח בנדיבים. אין לך נביא ונדיב באומות העולם יותר מבלעם הרשע אבל לא הועיל לו לבלק בבטחו בו שנאמר הלא את אשר ישים ה' בפי אותו אדבר. וירא בלק יש ראיה שהיא שמועה כגון (שמות כ׳:ט״ו) וכל העם רואים את הקולות. כן בלק שמע וכאילו ראה. בלק בא ללוק דמם של ישראל. בן צפור בן שהיה מצפיר להלחם עם ישראל. את כל אשר עשה ישראל לאמורי. משעברו ישראל את נחלי ארנון ולקחו את כל גבול האמורי והחרימו את כל עריהם: